ממש קרוב לבית שלי, באמצע כפר סבא,
יש שדה שאהוב עלינו במיוחד.
בימי קורונה והגבלות, הוא ממש הציל אותנו-
היינו מטיילים בו כ-ל יום,
מבודדים חברתית, מוקפים בריח של אדמה,
של צמיחה ושל אופטימיות.
כשהסתובבנו לנו בשדה, תוך כדי כל כך הרבה
שעות של חוסר וודאות,
היה משהו מאוד מנחם,
בגזרים שהמשיכו לצמוח
ובחרציות שהמשיכו לפרוח,
למרות שלנו ממש הרגיש
כאילו העולם עשה סטופ על עצמו.
גם דלעות צמחו בשדה,
בעיקר לקראת סוף ימי ההגבלות.
היה ממש יפה לראות מקשה מלאה בדלעות
כתומות, ירקרקות, מוארכות ועגולות.
באחד הימים, מצאנו דלעת שנזרקה יבשה בצד-
הוצאנו ממנה את הזרעים וזרענו אצלנו,
בגינה שבבית.
הנה התוצאה, ממש מהימים האחרונים.
חייבת לציין שזה פשוט מדהים וחווייתי לקרוא, את כותבת נהדר ומאוד יצירתי.
תודה על השיתוף שלך 🙂
איזה כיף לשמוע! תודה רבה על הפרגון, מעריכה את זה 🙂